צפצוף דיבור שירה וניגון פסח עב 

פסח, פה סח תשע"ב

ד' לשונות גאולה, צפצוף, דיבור, שירה וניגון.

חג הפסח, אחת ממצוותיו בליל הסדר הינה פה סח, סיפור יציאת מצרים, "והגדת לבנך".מצווה זו ענינה אמונה והודאה לקב"ה על שהוציאנו, הצלנו, גאלנו ממצרים ולקחנו לו לעם. גאולת עם ישראל מקורה בהבטחת הקב"ה לאברהם ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר
יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם--ארבע מאות, שנה. יד וגם את-הגוי אשר יעבדו, דן אנכי; ואחרי-כן יצאו, ברכש גדול.עיקרה של ההבטחה לאברהם, מעבר להבטחה והוצאתי והצלתי, וגאלתי, ענינה הסופי, ולקחתי.עיקרה של ולקחתי, פה סח, היכולת להכיר ולבוא לידי הודאה, ולידי פה סח, זוהי סופה של גאולה ממצרים ותחילת גאולת והבאתי, הגאולה העתידה, גאולת עם ישראל בארץ ישראל.

גאולה תחילתה בשמיעה, באמונה.המשכה של האמונה התחילית הינה יכולת ביטוי לאמונה, יכולת הודאה.ליכולת זו ד' שלבים שסופה הינו ביטוי של פנימיות, ביטוי הנובע ממהות פנימית ולא רק ממהות הבנתית.

בבוא משה אל בנ"י, בהיותם במצרים, להודיעם את בשורת הגאולה, או' התורה ולא שמעו, אל-משה, מקצר רוח, ומעבדה קשה. לא רק שלא יכלו לדבר אלא אף לשמוע לא יכלו. בשלוח הקב"ה את משה להוציא את בני ישראל ממצרים או' משה לקב"ה ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי:  כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה.השמיעה הינה הקדמה הכרחית ליכולת הדיבור (בהר סיני הקדימו בנ"י נעשה לנשמע), השמיעה הינה אמצעי המאפשר קבלה.יכולת השמיעה מקורה מאמונה, ללא אמונה אין שמיעה אמיתית, היינו קבלה כדברי משה   ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי ובהמשך בציווי ה' את משה לילך אל פרעה לאמר לו
להוציא את בנ"י ממצרים או' משה הן בני-ישראל, לא-שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה, בנ"י לא האמינו לי ואיך יאמין לי פרעה. 

הדיבור הינו ביטוי פנימי עמוק, אמוני המגיע מהיכולת לשמוע, להאמין.גאולה הינה שלבים במעלה ביכולת השמיעה , האמונה המביאה לידי יכולת ביטוי. ד' לשונות גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי , ולקחתי, הינן כנגד ד' יכולות ביטוי, כדברי ר' נחמן, צפצוף, דיבור, שירה וניגון.ד' לשונות אלו הינן השלבים במעלה האמונה והבטחון.

הצפצוף הינה סוג ראשוני ובסיסי של התקשרות.צפצוף הינו קשר אשר אין בו הבנה, החיות מצפצפות (שלמה המלך, הבין גם את
צפצופי החיות,היינו ידע להפוך צפצופם לדיבור, זוהי מעלה בפני עצמה, היכולת להבין הנאמר גם ברמות נמוכות יותר של ביטוי כצפצוף).

הקב"ה שומע את צפצופם של בנ"י במצרים, וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצרים, מעבדים אתם.בנ"י עדיין אינם
מאמינים, שהגיע עת גאולתם.השלב הבא הינו הדיבור.בראות בנ"י את פרעה רודף אחריהם, כדברי הפסוק ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר.בצעקתם, בני ישראל עברו לשלב הדיבור,שלב בו הם מכירים שהגיע עת גאולתם, אך בעת צרה ויצעקו, ויאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?בני ישראל עברו משלב אמוני,צפצוף, בו אמונתם קטנה לאמונה של דיבור,
אמונה אשר באה עליהם לאחר שראו יד ה' במצרים.אמונה זו הינה אמונה כל עוד אין מצרים רודף אחריהם, אמונה זו גדולה היא עד מאוד, שכן בהיות צרה לאדם פונה, צועק הוא אל אלוקיו.הצעקה הינה באמונה/ בידיעה שיש מי ששומע.

השלב הבא באמונה הינו שלב הדיבור.בני ישראל חוצים את ים סוף  או' הפסוק, ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם, גם בשלב זה רואים בני ישראל את מצרים וחוששים שמא יבואו המצרים עדיין קימים וחצו אף הם את הים ויבואו אליהם מן הצד השני. כאשר וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים.אזי מגיע אמונתם הגדולה כנאמר וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו, אזי מגיע ישראל לשלב האמונה שלב של שירה, אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה.שירה זו מבטלת כל הספקות באמונה שירה זו מביאה לידי בטחון, בטחון אשר אין בו הצורך באנקת בני ישראל, גם אין בו צורך בצעקה, יש בו רק שירה ושבח וביטחון בצור ישראל וגואלו.

האמונה הגדולה מהשירה הינה אמונת הניגון, ניגון אשר אין בו מילים, ניגון אשר משמעותו כל עצמותי, תאמרנה-- יהוה, מי כמוך.שלב זה זהו שלב בו החלה מרים כנא' ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, את-התף--בידה; ותצאן כל-הנשים אחריה, בתפים ובמחלת.  כא ותען להם, מרים:  שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים.מרים והנשים עוברות לשלב בו מחוברים הניגון והשירה יחדיו, זהו שלב אמוני לקראת האמונה השלמה, אמונת הניגון, אמונה אשר בגינה מגיעים לידי ולקחתי.או' ר' נחמן זוהי הסיבה לניגונים בחתונה, זהו ניגון של ולקחתי, ניגון של ותהי-לו, לאשה. ניגון של וארשתיך לי, באמונה; וידעת, את-יהוה.

שלבים אלו באמונה הינם כנגד ד' לשונות גאולה, והוצאתי כנגד הצפצוף, והצלתי כנגד הדיבור וגאלתי כנגד השירה ולקחתי כנגד הניגון.

יה"ר שנזכה לשמוע-לצפצף-לדבר-לשיר ולבסוף במהרה בימינו, לנגן.

שנזכה לגאולת הניגון.

דויד לקס _אמת